ב"ה

חסידות ברסלב, שעל דגלה חרותה המילה "שמחה" באותיות של קידוש לבנה, אינה משופעת בניגונים מקוריים, שהלחינו אנשיה.

אמנם, במשך השנים הולחנו ניגונים רבים מאד, מהם שנותרו בידינו ומהם שאבדו, אם בשל חוסר תיעוד ואם בשל השואה האיומה, אך גם לו ניקחם בחשבון, ההגיון אומר שחסידות שאחד מיסודותיה הוא שמחה וריקודים, מן הראוי שיהיה לה ניגונים רבים יותר.

האמת שונה. שכן אם כי "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה", הרי שאין שום חיוב לכך ששמחה תבוטא בניגון דייקא. ואף ניגוני ברסלב עצמם, חלקם הגדול הם ניגוני דבקות והתעוררות ולאו דווקא ניגוני שמחה.

מהו ניגון יהודי? ומה הוא ניגון חסידי? היום הדבר פשוט. כל אשר יכריז על היותו זמר חסידי - נחשב כזה וכל אשר יכתוב על האלבום שהפיק כי הוא מכיל שירים חסידיים, שיריו יחשבו ככאלה. וכך מוצאים אנו שירים שמקורם בזמר החילוני, ואשר רק מילים ספורות בהם שונו, לצד שירים שיסודם בהררי קודש, ברבותינו מאורי הדורות. שירים אשר שימשו להתעלות רוחנית מוצאים עצמם לצד שירים אשר כל קשר בינם לבין קדושה הוא מקרי בלבד.

רבינו הגדול, בתורה השלישית בליקוטי מוהר"ן, מצא לנכון להתעכב על נושא הנגינה, שמקורה באחד ההיכלות החשובים ביותר בעולם העליון, על פי הקבלה.

בתורה ההיא מבאר רבינו את שיטתו הק' ואוסר עלינו לשמוע ניגונים שאינם באים מ"מנגן כשר". מהו מנגן כשר? מחלוקת בדבר. יש שהבינו את כוונת רבינו כפשוטה: מנגן ירא שמים. יש שהבינו עוד יותר, כי דרישת רבינו ממנגן אינה רק שיהיה ירא שמים, אלא שגם שירתו עצמה תכוון לשם שמים ולא לכוונות אחרות. קשה לדרוש זאת ורוב מפרשי רבינו לא פירשו כך.

נשוב להגדרתו של הניגון החסידי ונעסוק בה לרגעים מספר. הניגון החסידי, לא תמיד כוונתו היא המילים עצמם, כי אם לעתים הפירוש שהוענק להם בחסידות.

חסידי חב"ד, לשם ההמחשה, שרים על אותו טיפש בשם מארק, שנוסע ליום השוק, אבל לא קונה ולא מוכר (בשיר "אך טי דורען מארקו"). האם כוונתם כפשוטה? האם כאשר ישבו אנשים צדיקים וקדושים ושרו בדבקות את השיר הזה כוונתם היתה לאותו שוטה, מארק? לא. השיר הזה היה משל לנו עצמנו, ש'נוסעים' ל'יום השוק' - העולם הזה, אבל 'לא קונים' מצוות וכו'. או שיר נוסף, 'ניע זשוריצי', שמילותיו אומרות (בתרגום חפשי מאד) שאם כי כעת הדרך מייגעת, עוד מעט נגיע אל האכסניה ושם יהיה וודקא'. האם כוונת החסידים השרים היתה גרגרנות? או שכוונתם, שוב, היתה רוחנית, כמשל לחיי העולם הזה הארוכים והמייגעים, בהם לעתים לא רואים תוצאות לעבודת ה' הקשה. והמזמר מנחם את עצמו ואומר: אמנם. כעת איני רואה תוצאות. אך כאשר אבא אל ה'אכסניה' - אל העולם העליון, שם 'אשתה וודקא', שם אראה את שכרי ואת תוצאות מעשי.

והזמר החסידי אינו רק מה שכתוב בשורותיו, אלא גם מה שכתוב בין שורותיו. הזמר החסידי הוא גם ליבו, העמוס, המאיים להתפרץ, המבקש לבא בזינוק אל על לבורא עולם, להתקרב אליו, להראות בדרך כל שהיא את כיסופיו לבוראו ואת אהבתו לבוראו. זהו הזמר החסידי. המבכה על ריחוקו מבוראו או מספר על גודל געגועיו לבורא.

הדוגמא הטובה ביותר למהותו של הניגון והשיר החסידי, הוא הסיפור הידוע על השיר "גלות גלות, כמה ארוכה את". המסורת החסידית מספרת על ר' שמעלקא מניקלשבורג (ויש אומרים שהיה זה צדיק אחר) שהלך ביער, וראה רועה צאן כפרי צעיר שהולך עם צאנו, ומזמר לעצמו "יער יער, כמה ארוך אתה. שושנה, כמה רחוקה את. לו היה היער קצר, היתה השושנה קרובה". מיד לקח את השיר והפך את המילים "גלות גלות, כמה ארוכה את. שכינה הקדושה, כמה רחוקה את. לו היתה הגלות קצרה, היתה השכינה קרובה" - והניגון הוא ניגון של דבקות, ניגון של רועה צאן שמשתוקק כבר לסיים את היום ולבא לביתו - ניגון של חסיד שמשתוקק כבר לסיים את הגלות ולבא לשכינה.

בדפים מעטים אלה, העלינו כמה וכמה ניגוני ברסלב. השתדלנו לציין ליד כל אחד את מקורו, מאין הוא הגיע לברסלב, אם הולחן על ידי חסיד ברסלב הוא הובא ממקום אחר. ציינו גם מאין נלקח הביצוע לניגון.

הוספנו גם כמה קטעים מנוסח ברסלב על תפילת 'ימים נוראים' ובקרוב אנו מקוים להוסיף את נוסח שאר ימים טובים, הנוסח ל'הגדה של פסח' ושאר נוסחאות, אם מהקלטות של זקני ברסלב בדורות קודמים ואם מהקלטות מהדור הזה - כמו גם עוד ניגונים בביצועים מוזיקליים שונים - בכפוף לרשותם של המבצעים או המפיקים.

בעבר, היה אתר זה אתר בפני עצמו, אולם כעת הינו חלק מאתר שער ברסלב והלינקים מפנים לניגונים המופיעים שם במדור האודיו.

להנאתכם.